הזכויות של כוח האדם של הצבא
בנוגע לטיפול בתחום בריאות הנפש
הערה: 'ועדת האזרחים לזכויות האדם' לא מספקת ייעוץ משפטי או רפואי. המידע שלהלן ניתן כשירות לציבור בנוגע לחוקים ולתקנות, ועורך דין יכול לבדוק אותו, כדי שאפשר יהיה לנקוט פעולה בהתאם למצב.
יש לכל אחד זכויות מסוימות בנוגע לבריאות הנפש לגבי קבלת טיפול כלשהו או סירוב לקבלו, בין אם הטיפול מוצע, מתקבל במרשם או בפקודה. הסכמה לטיפול בתחום בריאות הנפש, שכולל תרופות, היא כמעט תמיד מרצון. (במסמך זה CCHR לא מציגה שום דעה בנוגע לחיסונים שניתנים לכוח אדם בשירות סדיר, מה שיכול להיות או לא להיות בגדר חובה.)
לכוח אדם צבאי בשירות סדיר יש את הזכות להסכמה מודעת לפני קבלת טיפול, וגם את הזכות לסרב לטיפול אם הוא לא מסכים לקבל אותו. הרעיון של "הסכמה מודעת" משמעותו הזכות ל-:
- מידע מלא וכנה בנוגע לכל הסיכונים הכרוכים בכל הצעה לטיפול פסיכיאטרי (מידע בנוגע לתופעות לוואי של תרופות פסיכיאטריות ניתן לקבל ב- cchrint.org/psychiatrydangers);
- מידע מלא וכנה בנוגע לכל הסיכונים שבכל טיפול אלטרנטיבי;
- מידע מלא וכנה בנוגע לכל הסיכונים והתועלת שבהימנעות מכול טיפול. בהתבסס על מידע זה, כוח אדם צבאי יכול לבצע החלטה מודעת לגבי הטיפול הטוב ביותר.
כך הוא יכול לקחת החלטה מודעת לגבי הטיפול הטוב ביותר. ובמקרה שמסרבים לאפשר הסכמה מודעת, יש לו את הזכות לפנות לייעוץ של עורך דין. בהתאם להנחיה של משרד ההגנה, מספר 6000.14, 26 בספטמבר 2011, תחת הכותרת: "משרד ההגנה של ארה"ב (DoD), מגילת הזכויות ותפקידיו של המטופל במערכת הבריאות הצבאית (MHS)", לכוח האדם של הצבא יש את הזכות להסכמה מודעת על כל טיפול ואת הזכות לסרב לקבל טיפול. התקנה הזו מצהירה, בחלקה, תחת הסעיף "זכויות המטופל":
"ו. הסכמה מודעת
למטופלים יש את הזכות לקבל כל מידע נחוץ במונחים לא קליניים כדי לבצע החלטות מתוך ידיעה בנוגע להסכמה או סירוב לטיפולים, או בנוגע להשתתפות בניסויים קליניים או למטרות מחקר אחרות בהתאם למצב. מידע כזה צריך לכלול את כל הסיבוכים, הסיכונים, היתרונות, ענייני אתיקה וטיפולים אלטרנטיביים שיכולים להיות זמינים."
האדם צריך לדרוש לקבל מידע שניתן להבינו בקלות בנוגע לכל תגובות הנגד ותופעות הלוואי של תרופות משנות חשיבה, כולל האפשרות לשינוי התנהגותי עד כדי גרימה לאלימות או למחשבות או פעולות אובדניות ושהגמילה מתרופות כאלה ללא פיקוח רפואי עלולה להחריף את המחשבות וההתנהגויות האלו. מצורפות 3 נקודות מתוך אותה התקנה, תחת "נהלים וקווים מנחים לציות של MHS (מערכת בריאות הנפש)" שאומרת:
"ד. החלטות על השתתפות בטיפול. כל מתקן טיפול רפואי/רפואת שיניים צריך לוודא שלמקבלי השירות של מערכת בריאות הנפש יש את הזכות וההזדמנות להיות שותפים מלאים לכל ההחלטות הקשורות לטיפול הבריאותי שלהם, בהתאם לדרישות ההכנה של חיילים בשירות סדיר.
(1) עד כמה שניתן מבחינה מעשית, צריכים מתקני הטיפול הרפואי/רפואת שיניים
(א) לספק למטופלים מידע שיובן בקלות ואת ההזדמנות להחליט בין אפשרויות הטיפול בהתאם להליך ההסכמה המודעת.
(ב) לדון בדרך תרבותית ורגישה עם המטופל בכל אפשרויות הטיפול, כולל באפשרות לא לקבל שום טיפול.
...
(ה) לדון בכל הסיכונים, היתרונות וההשלכות הכרוכים בטיפול או אי-טיפול.
(ו) לתת למטופלים כשירים את ההזדמנות לסרב לטיפול ולהביע את העדפותיהם בקשר לטיפול בעתיד."
במקרים יוצאי דופן, יכולים רופא או מפקד צבאי לעקוף את החלטת החייל בשירות סדיר שמסרב להסכים לטיפול, אבל זה חייב להיעשות דרך הליכים של ועדה רפואית שנותנת לחייל זכויות שונות של הליך מתאים. חיילים צריכים לוודא שהם בוחנים את התקנות האלו עם איש דת (משום שחייל יכול לסרב לטיפול בתחום בריאות הנפש מסיבות דתיות), עורך דין או משפטן כדי שהם יוכלו לבצע את הפעולה הנכונה למצב שלהם.
[הערה: האדם צריך להיעזר בעורך דין בנוגע להגשת תלונה לוועדה הרפואית כדי לוודא שזכויותיו מוגנות במלואן.]
מדיניות של מפקדת הצבא - 600-20 פעולה מהירה של פרסום תיקון (RAR) מהתאריך 20 בספטמבר 2012, מתייחסת לסירוב של חייל לקבל טיפול רפואי או נפשי. היא מציינת שאם רופא צבאי מתעקש על טיפול והחייל מסרב, העניין מועבר לטיפול הוועדה הרפואית. שם, החייל יכול לערער על הוראת הטיפול, העניין יישמע ואז יוחלט לגביו. הוא צריך לדאוג לקבל עצת עורך-דין אם הוא מבקש פסיקה של הוועדה הרפואית.
אם החייל לא מסכים עם המלצות הוועדה הרפואית, החייל יכול לפנות בבקשה לקצין רפואה ראשי ואפילו במקרה שקצין הרפואה הראשי מסכים עם הוועדה הרפואית, אם החייל ממשיך לסרב, הוא או היא יכולים לדרוש או להיות תחת הסמכות של משפט צבאי, הכולל הגנה משפטית מלאה.
כפי שצוין לעיל, טיפול הוא כמעט תמיד מרצון. אבל אנשי צבא צריכים להיות מודעים לזכויותיהם כך שרמיזות או הצעות לא ישכנעו אותם שאסור להם לסרב לטיפול לא רצוי בתחום בריאות הנפש. אם הם צריכים להתעקש ולסרב לטיפול כזה למרות הוראות מאלו שעוסקים בתחום בריאות הנפש, הם צריכים להיות מודעים למה שצוין לעיל ושתינתן להם הזכות לסרב.
עבור חיילים משוחררים
עבור חיילים משוחררים מהצבא, אין שום טיפול שיכול להינתן בכפייה.
חלק מהחיילים המשוחררים חוששים שהם יאבדו את ההטבות שלהם אם הם יסרבו לקבל את הטיפול הפסיכיאטרי המומלץ להם מבית חולים או מרפאה של המשרד לענייני חיילים משוחררים (VA). התקנון אינו ברור בנוגע לאפשרות שזה יקרה, אבל זה יהיה מאוד לא הולם אם זה יקרה. במקרה כזה, תוכל להביא את העניין לתשומת ליבו של עורך דין או של הנציג שלך בקונגרס.
על פי קובץ התקנות הפדרליות 38 CFR 17.107, "ההתייחסות של VA להתנהגות פרועה של מטופלים", פרק זה מציין:
"למרות ש-VA רשאי להגביל את הזמן, המקום ו/או אופן הטיפול לפי חלק זה, ימשיך ה-VA להציע את המערך המלא של טיפול רפואי נדרש, שהמטופל זכאי לו תחת תקנה 38 של תקנון המדינה או התקנון הפדרלי. למטופלים יש את הזכות להסכים או לסרב לטיפול או להליכים וסירוב כזה של מטופל אינו מהווה בסיס להגבלת אמצעי הטיפול שבפרק זה."
עליך לקבל ייעוץ מה-VA בקשר לזה. אם העצה שלו לא מספקת אותך, בקש ייעוץ משפטי.
הקודם
