"מעולם לא נתנו תרופות לחיילים שלנו ברמה כזאת והעלייה הנוכחית בשיעור ההתאבדות אינה מקרית. "מדוע לא הדיחו את הפסיכיאטרים הצבאיים מתפקידם בשירותי בריאות הנפש? אם זה היה תפקיד פיקודי אחר בצבא, היו מחליפים את הפיקוד."

- בארט בילינגס, רופא, סגן אלוף בדימוס ופסיכולוג צבאי לשעבר

החיים של חייל הם תובעניים.

אתה מתאמן להיות ערני, החלטי ומרוכז – ובכושר גופני ונפשי מעולים. זה הכרחי.

אבל חיילים שפועלים תחת ההשפעה של תרופות פסיכיאטריות משקפים בדיוק את ההיפך.

למרות זאת, רשומות ממוחשבות של הצבא מראות שלפחות אחד מתוך שישה שמשרתים בצבא השתמש בסוג כלשהו של תרופה שמשנה חשיבה. היחס הזה קרוב לוודאי נמוך בהרבה ממה שקורה בפועל, מאחר ותיעוד של מרשמים אינו נשמר בקווי החזית. התרופות נמסרות שם בצורה לא רשמית ע"י אנשי רפואה או בין חיילים לבין עצמם.

הסיכונים בלקיחת תרופות משנות חשיבה ידועים מזה זמן רב. קיימות כעת קרוב למאה אזהרות בנוגע לנוגדי דיכאון של סוכנויות לפיקוח על תרופות מעשר מדינות ומהאיחוד האירופאי שמתריעות בפני נותני מרשמים ומטופלים בנוגע להשפעות השליליות של התרופות, כולל התנהגות אלימה והתאבדות.

על אף שדבר מכול זה אינו מועיל באמת לחייל בשירות פעיל או לחייל המשוחרר, משרד ההגנה של ארה"ב והמשרד לענייני חיילים משוחררים הוציאו כמעט 2 מיליארד דולר מאז 2001 לטיפול בהפרעות נפשיות. הסכום המדהים הזה אינו בלעדי לארצות הברית: בכל שנה מוציא המשרד לענייני חיילים משוחררים של אוסטרליה 160 מיליון דולר על בריאות הנפש עבור החיילים המשוחררים שלו.

למרות זאת, הוצאות עצומות כגון אלה על פסיכיאטריה בצבאות ברחבי העולם לא עשו דבר כדי להוריד את קצב האשפוזים של חיילים בשירות פעיל בגין בעיות של בריאות הנפש. ומעל לכל, קצב ההתאבדויות ממשיך לעלות.

ב-2012 התאבדו יותר חיילים וחיילים משוחררים בריטיים מאשר נהרגו בקרב. ויותר מועסקים בכוח ההגנה האוסטרלי מתו בהתאבדות בעשור האחרון מאשר אלה שמתו בקו החזית.

בין 2001 ו-2009 היו 2,100 התאבדויות בצבא ארה"ב, פי שלוש ממספר החיילים שנהרגו באפגניסטן ומחצית מכלל ההרוגים האמריקאים בעירק. במהלך אותה תקופה, ההזמנות של תרופות פסיכיאטריות על-ידי הצבא שנודעו כגורמות למחשבות ומעשים אובדניים עלו ב-76%.

אצל החיילים המשוחררים האמריקאים המצב גרוע אף יותר. חייל משוחרר אחד של צבא ארצות הברית מתאבד בכל 65 דקות - מספר מזעזע של 22 ביום.