הפסיכיאטריה מתיימרת להיות הפוסקת הבלעדית בנושא בריאות הנפש ו"מחלות נפש". אף על פי כן, העובדות מראות אחרת:

1. "הפרעות" פסיכיאטריות אינן מחלות במובן הרפואי גרידא.

ברפואה קיימים קריטריונים נוקשים שלפיהם נקבע מצב פיזיולוגי מסוים כמחלה: רשימת הסימפטומים וגורמיהם מוכרת וידועה מראש, כמו גם הבנת הפיזיולוגיה של המחלה חייבת להיות בדוקה ומבוססת מדעית. רעידות וחום הם סימפטומים. מלריה וטיפוס המעיים הן מחלות. ניתן להוכיח את קיומן של מחלות באמצעות עדות אובייקטיבית ובאמצעות בדיקות פיזיות. לעומת זאת, לאף "מחלת נפש" לא הוכח קיום מבחינה רפואית אמפירית.

2. פסיכיאטרים מתעסקים באופן בלעדי עם "הפרעות" נפשיות ולא עם מחלות מוכחות.

בעוד מדע הרפואה הקונבנציונלי מטפל במחלות אמיתיות, הפסיכיאטריה עוסקת בטיפול ב"הפרעות" בלבד. בהעדר גורם ידוע או ממצא פיזיולוגי ידוע, קבוצת סימפטומים המתגלה אצל חולים רבים, תיקרא סינדרום או הפרעה. ג'וזף גלנמולן, פסיכיאטר מאוניברסיטת הרווארד, טוען שבפסיכיאטריה "כל הדיאגנוזות הן סינדרומים בלבד (או הפרעות), קבוצת סימפטומים שנטען כי יש קשר ביניהם על בסיס של הנחה בלבד, אינה מחלה". כפי שמעיר פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה, ד"ר תומס זאס, "אין בדיקות ביולוגיות או בדיקות דם היכולות לאמת את נוכחותה או את היעדרה של "מחלת נפש", כפי שיש ברוב המחלות הפיזיות".

3. הפסיכיאטריה מעולם לא הצליחה לבסס את הגורם לכל "הפרעה נפשית".

ארגוני פסיכיאטריה מובילים, כגון 'ארגון הפסיכיאטריה העולמי' או 'המוסד הלאומי לבריאות הנפש' של ארה"ב, מודים שפסיכיאטרים אינם יודעים את הגורמים או מהי התרופה לכל "הפרעה נפשית", או מה גורם ה"טיפול" שלהם באופן ספציפי לחולה. יש להם תיאוריות בלבד ודעות מנוגדות לגבי האבחונים והשיטות שלהם וגם לאלו חסרים יסודות מדעיים. כפי שקבע נשיא לשעבר של 'ארגון הפסיכיאטריה העולמי': "חלפה התקופה שבה הפסיכיאטרים חשבו שהם יכולים לרפא את חולי הנפש. בעתיד, חולי הנפש יצטרכו ללמוד לחיות עם המחלות שלהם".

4. התיאוריה כי הפרעות נפשיות נובעות מ'חוסר איזון כימי' במוח הינה סברה שלא הוכחה והיא אינה עובדה.

אחת התיאוריות הפסיכיאטריות העיקריות (המהווה מפתח למכירת תרופות פסיכוטרופיות), היא ש"הפרעות נפשיות" נגרמות מחוסר איזון כימיקלי במוח. כמו בתיאוריות האחרות, אין עדות ביולוגית או הוכחות אחרות שיכולות לאשר את זה. פרופ' אליוט וולנשטיין, נציג קבוצת מומחים גדולה לרפואה וביוכימיה ומחבר הספר 'להאשים את המוח' Blaming the Brain, אומר: "אין בדיקות תקפות להערכת מצבו הכימי של מוחו של אדם חי".

5. המוח אינו הגורם האמיתי לבעיות החיים.

אנשים חווים במהלך חייהם בעיות ושיבושים העלולים להסתיים בבעיות נפשיות, לעתים רציניות מאוד. אך לקבוע שבעיות אלו נגרמות על ידי 'מחלות מוח' חשוכות מרפא, שניתן להקל עליהן רק בעזרת כדורים מסוכנים, הינו דבר לא ישר, מזיק ולעתים קרובות אף קטלני. תרופות אלה לעיתים קרובות בעלות השפעה חזקה יותר מסמים ועלולות להביא אדם להתאבדות או להתנהגות אלימה. הן מסוות את הגורם האמיתי לבעיות בחיים ומחלישות את האדם, ובכך מונעות ממנו או ממנה את ההזדמנות להחלמה אמיתית ולתקווה לעתיד.