דו"ח זה הוא בדיקה מפורטת על התקיפות האכזריות על מערכת הצדק שהתרחשו במהלך שבע העשורים האחרונים - ולא רק על ידי פושעים. ישנה השפעה סמויה בתוך בתי-המשפט שלנו, כזאת, שבזמן שהיא טוענת בקול גבוה על מומחיותה ורצונה לעזור, בגדה במקום זאת, בערכים הכי חשובים לנו והביאה לנו אוכלוסיית בתי-סוהר מתפתחת במחיר ציבורי מרקיע שחקים. השפעה זו היא פסיכיאטריה ופסיכולוגיה.

הפרופסור המפורסם לפסיכיאטריה בדימוס, תומאס סזאס מאוניברסיטת ניו-יורק, סיראקוז, מעיר שכיום, "התופעה של פסכיאטרים הבודקים אנשים כדי לקבוע אם הם אחראים או לא, הוא מאפיין משותף לנוף החברתי שלנו...."באותו הזמן הוא מכיר בכך שפסיכיאטריה היא קרוב לוודאי הכוח ההרסני ביותר שהשפיע על החברה בשישים השנים האחרונות".

מזעזע? ללא ספק. אבל גם הגיוני מאוד ועם תובנה עמוקה. ד"ר סזאס הוא סופר בינלאומי מהולל שכתב יותר משלושים ספרים. יש לו גם את הניסיון וגם את שיעור הקומה כדי להצהיר שמקצוע הפסיכיאטריה ערער באופן קבוע את היסודות של תרבותינו - אחריות אישית, סטנדרטיים של הישג, חינוך וצדק. בשורה התחתונה, הוא אומר "...פסיכיאטרים היו אחראים באופן משמעותי על יצירת הבעיות שהם כביכול ניסו לפתור."

מאז 1965, שיעור הפשעים האלימים אצל נוער מתחת לגיל 18 עלה ביותר מ-147 אחוז, ובשל הפרות חוק הקשורות לצריכת סמים הוא עלה ב-597 אחוז. שיעורי פשעים אלימים בכל האיחוד האירופאי, אוסטרליה וקנדה החלו לאחרונה להשתוות ואפילו לעלות על אלה שבארה"ב. מאז שנות ה-70, שיעורי הפשיעה בצרפת עלו ב-97 אחוז, 145 אחוז באנגליה, ו-410 אחוז בספרד. שיעורי הפשע האלים באנגליה עלו ב-545 אחוז מאז 1985. בשוודיה שיעורי קורבנות הפשע גבוהים ב-20 אחוז מבארה"ב. ומחקר שנעשה על שבעה בתי-כלא ברוסיה מצא ש-43 אחוז מהאסירים הזריקו סמים. מתוך אלה, למעלה מ-13 אחוז התחילו להזריק סמים בכלא.

השיקום של פושעים היא חלום שנשכח מזמן. אנחנו בונים עוד בתי כלא ומעבירים חוקים קשוחים אפילו יותר, באמונה שהם יפעלו כגורם מרתיע. ובינתיים, אנשים הגונים מאבדים אמונה בצדק עצמו כשהם רואים פושעים אכזריים שנמנעים מהרשעה בעזרת השימוש בשיטות הגנה בלתי נתפסות.

בשנות ה-40, מנהיגים פסיכיאטריים הצהירו על כוונתם לחדור לתחום החוק ולהביא את ה"פירוש מחדש ולבסוף את ההשמדה של הרעיון של נכון או לא-נכון."

שלטון החוק ומערכת מתפקדת והוגנת של ניהול חוק מפרידות מדינות דמוקרטיות למדינות עם שלטון טוטליטרי. שלום ובטחון הם זכות השמורה לכל אזרח במדינתו.

ניתן לומר בדיעבד, שהצהרתו של הפסיכיאטר קארל מנינגר, היתה כמעט נבואית, כשאמר שההחלטה שהתקבלה ב- 1954 בבית המשפט הפדרלי בוושינגטון הייתה "יותר מהפכנית בהשפעתה" מהחלטת בית המשפט העליון שהורתה על סיום ההפרדה הגזענית של השחורים מהלבנים. הוא התייחס לפסיקה שקבעה שאדם הלקוי בשכלו לא אחראי לפשעים שהוא מבצע.

ההחלטה עוררה עליה מיידית בעדויות פסיכיאטריות בבתי משפט בארה"ב והתפשטה במהירות מסביב לעולם. ההשפעה המצטברת של מגמה זו על עשיית הצדק העסיקה מאז אנשי חוק, קרימינולוגים ומומחים למדיניות ציבורית מסביב לעולם. המסקנה היא שה"השפעה הלגמרי מהפכנית" כרסמה באופן מסיבי בבטחונו של הציבור ביכולות מערכת הצדק לפסוק בצדק מהיר והוגן.

למנינגר היתה סיבה לשמוח. הפסיקה שהגיעה אחרי פחות מעשור לאחר שהפסיכיאטרים המובילים של התקופה - מנינגר הוא אחד מהם - פרצה את הדרך לפסיכיאטריה להיכנס למקצועות החוק כחלק מתוכניתם האסטרטגית להפיכת פסיכיאטריה לכלל עולמית. ג. ברוק צ'יזהולם שיחד עם ג'ון קולינג ריס, היה אחד מהמייסדים של האיחוד לבריאות הנפש (WFMH), אמר בגלוי לחבריו באותו הזמן: "פסיכיאטרים צריכים לקחת את האחריות הבלעדית לשחרור הגזע מהנכות של העול המוסרי של 'טוב ורע' ".

כתגובה להצהרתו של צ'יזהולם, סמואל המילטון, יועץ לשירותי בריאות לציבור ונשיא נבחר של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני (APA), השווה אותו עם "חזון אחרית הימים" המציג את " 'ירושלים החדשה' שבה כולנו נחיה."

ריס הצהיר ללא בושה ש"חיי ציבור, פוליטיקה ותעשייה צריכים להיות כולם תחת השפעתם [של הפסיכיאטרים]"....אם אנחנו רוצים להסתנן אל הפעילויות המקצועיות והחברתיות של אנשים אחרים, אני חושב שאנחנו חייבים לחקות את הרודנים ולארגן איזושהי פעילות של גיס חמישי!...לכן בואו כולנו נהיה באופן חשאי ביותר אנשי גיס חמישי". ריס טען שתחום החוק והרפואה היו שני ה"קשים ביותר להתקפה".

והם אכן תקפו, כאשר כתוצאה מכך היום, בגלל השפעתם כל המערכות כושלות. עכשיו זו עבודתם של אנשים חרוצים בעלי מצפון להבין זאת ולהיפטר מפולשים הרסניים אלה.

בדו"ח זה, אנו מקווים לעזור לך להבין איך זה קרה. אנו מראים איך השקפת עולם ומעשיהם של הפסיכיאטרים תרמו לכשל שיקום הפשיעה ולעליה בשיעורי הפשע.

ולבסוף, אנו מציעים להפוך מגמות אלה. אנו מאמינים כי מידע זה יעזור לבעלי הרצון הטוב והיושרה האישית לגרום לתיקון מחדלי המערכת הציבורית. האנשים ההגונים, אנשי העבודה הקשה, רובנו, ראויים ללא פחות מכך.

שלך,

ג'אן איסטגייט, נשיאת ועדת האזרחים הבינלאומית לזכויות אדם