בקצב המטורף של העולם המודרני, גישה מסורתית מוחלפת לעיתים קרובות מידי באמצעים 'מודרנים' יותר על מנת לעמוד בדרישות שהחיים מציבים. לדוגמא, מה שהיה נהוג בעבר, לטפל בקשישים במסגרת המשפחה והקהילה, הועבר כיום לידי ארגונים, כמו בתי אבות ומוסדות סיעודיים. במקומות אלה אנו סומכים שהצוות שהוכשר מקצועית ידאג לקשישים כפי שאנחנו היינו עושים.

ללא ספק, אישתו ומשפחתו של פייר צ'רבוניו בן ה-67 הרגישה כך כשהוא הובהל לבית החולים בשעה שסבל מהתקף חרדה חמור שקשור על פי מה שדווח למחלת האלצהיימר. בגלל שאובחן כסובל מ'חרדה חמורה', נרשם לפייר סם הרגעה. לאחר עשרה ימים הוא העובר למוסד סיעודי שבו מינון הסם הוכפל, ואז שולש שלושה ימים לאחר מכן. אישתו, לוקט, מצאה אותו יושב כפוף בכסא הגלגלים שלו עם סנטרו נוגע בחזו, ללא אפשרות ללכת ויכולת לבלוע רק כמה כפיות של אוכל מעוך.

רוקח הזהיר את לוקט שייתכן שבעלה סובל מנזק בלתי הפיך למערכת העצבים שנגרם בגלל כמויות גדולות של סמי הרגעה. המשפחה התקשרה למוסד הסיעודי וביקשה להפסיק עם סמי ההרגעה. זה היה מאוחר מדי. מאוחר יותר רופא הסביר שלשונו של מר צ'רבוניו שותקה לצמיתות והוא לעולם לא יוכל לרכוש מחדש את היכולת לבלוע. תשעה ימים מאוחר יותר, מר צ'רבוניו נפטר. סיבת המוות נרשמה כהתקף לב.

בשביל אלה השוקלים איך לסדר טיפול להורים וסבים אהובים, זה חיוני לדעת שסיפור טראגי זה הוא לא יוצא מן הכלל בטיפול בקשישים כיום.

כשווילדה הנרי לקחה את אימה בת ה-83, ססיל, למוסד סיעודי, "היא נכנסה למקום בהליכה בדיוק כמוך וכמוני." תוך שבועיים, אחרי שנרשם לה הסם הפסיכיאטרי הלידול, ססיל החלה למלמל במקום לדבר, לרייר בקביעות, לרעוד בחוזקה ואיבדה שליטה בסוגרים. מאוחר יותר התגלה שהמנה הוגדלה עד לפי 100 מהכמות המומלצת. רופא קבע שההלידול גרם לתסמינים אלה וכמו כן לנזק תמידי לכבד.

המציאות של מוסדות סיעודיים ובתי אבות היום היא רחוקה מאוד מההבטחה הפרסומית שלהם שבה מוצגים קשישים פעילים ושמחים הגרים בסביבה שלווה. לעיתים קרובות, קשישים במוסדות נראים כנועים, שקטים, ריקים בדרך כלשהי, יש בהם משהו חסר חיים, בוהים ללא הבעה או מופנמים ומסתגרים. מצבים אלה יכולים להגרם לא רק באמצעות סמים פסיכיאטרים אלא גם באמצעות שימוש בטיפולי הלם חשמלי (ECT) או פשוט בגלל האיום של ריסון משפיל ומכאיב.

מצבם הקשה של הקשישים בבתי החולים הסיעודיים ובבתי האבות איננו תוצאה של כשלון הצוות הטיפולי במקום כי אם נחלתה של הפסיכיאטריה שתפסה מקום דומיננטי בטיפול בקשישים בעשורים האחרונים.

שים לב לעובדות האלה לגבי ה"טיפולים" שהם מקבלים:

סמי הרגעה יכולים להיעשות ממכרים אחרי 14 ימי שימוש.

במוסדות סיעודיים באוסטרליה נרשמים לקשישים סמים פסיכיאטריים עקב היותם "רועשים", "רוצים לעזוב את המוסד", או "מטיילים".

בין השנים 95' למרץ 96' ניתנו בקנדה 428,000 מרשמים לסם הרגעה ספציפי, ממכר במיוחד, כאשר למעלה מ-35 אחוז מהמטופלים היו בני 65 ומעלה.

בדוחות של חוקרי מקרי מוות בריטיים נמצא שסמי הרגעה גרמו ליותר מקרי מוות מאשר קוקאין, הרואין, אקסטזי וכל הסמים הלא חוקיים האחרים.

סמים אנטי פסיכוטיים כמו זיפרקסה, ריספרדל וסרוקואל מעמידים את הקשישים בסיכון מוגבר להתקף לב ומוות ויש להם אזהרה על הקופסא כדי להדגיש זאת.

תרופות מבוססות מדכא סרוטנין סלקטיבי (SSRIs) - היא קבוצת תרופות הכוללת נוגדי דיכאון שונים - הגורמים למחשבות ולהתנהגות אובדנית. לפי מחקר נורווגי, פקסיל (paroxetine), עשוי לגרום להופעת נטיה לאובדנות פי 7 יותר מאשר אצל אנשים הלוקחים פלצבו (גלולת סוכר).

בארה"ב, מספרם של בני 65 המקבלים טיפול בהלם חשמלי גדול ב-360 אחוזים יותר מבני 64 כיוון שבגיל 65 הביטוח הלאומי (האמריקאי) על טיפול בהלם חשמלי נכנס לתוקף.

התעללות נרחבת כזו בקשישים היא לא התוצאה של מצב רפואי לא תקין שלהם. למעשה, הספרות הרפואית מזהירה במפורש נגד מתן סמי הרגעה לקשישים בגלל המספר הרב של תופעות הלוואי המזיקות. מחקרים מראים ש-ECT מקצר את החיים של אנשים קשישים באופן משמעותי. במקרי מוות רבים לא נעשה הקשר בין הטיפולים למוות. בדרך כלל סיבת המוות הרשמית המתועדת היא התקף לב או מצבים אחרים.

ההתעללות היא התוצאה של פסיכיאטריה שמציגה את עצמה כסמכות לטיפול בקשישים, פסיכו-גריאטריה. מנקודה זו ואילך, פסיכיאטריה המשיכה את ההונאה הטרגית, אך המתגמלת שאומרת שהזדקנות הינה הפרעה נפשית המצריכה טיפול יקר לאורך זמן.

בסופו של דבר, במקום שיוקירו ויעריכו את האוכלוסייה הבוגרת, לעיתים קרובות מידי המציאות היא שהם נמצאים במצב משפיל של חוסר כבוד, נגרמת להם פגיעה חסרת לב ביכולת החשיבה עד שהם מגיעים למצב הטראגי של מוות בטרם עת.

דו"ח זה מוצג על מנת לחשוף את המציאות הקשה שבה טרגדיות כאלה חוזרות על עצמן בשקט ולעיתים קרובות במוסדות לטיפול בקשישים מסביב לעולם. מעילה כזו באמון הקשישים ואהוביהם היא בלתי נסבלת בחברה נאורה.

שלך,


ג'אן איסטגייט, נשיאה ועדת האזרחים הבינלאומית לזכויות האדם