התעללות אידיאולוגית בתלמידי בית-ספר

ברומן שלו מ-1932, "עולם חדש ואמיץ", אלדוס הוקסלי מתאר חברה 'אוטופית' אך טוטליטרית, מטורפת ונעולה על שליטה. זוהי תרבות נשלטת, שמשתמשת, כפי שהוקסלי הצהיר, ב"טכניקות של סוגסטיה- באמצעות התנייה לתינוקות, ומאוחר יותר, בעזרתם של סמים פסיכוטרופיים."

ב-1967, קבוצה של פסיכיאטרים ורופאים ידועים נפגשו בפוארטו-ריקו כדי לדון ביעדיהם לשיווק סמים פסיכיאטריים ל"אנשים נורמליים" בשנת 2000 . במה שיכול להיות המשך לרומנו של הוקסלי - רק שזו אינה בדיה - תוכניתם כללה ייצור "חומר משכר" שייצור את אותה המשיכה כמו אלכוהול, מריחואנה, סמי הרגעה ואמפטמין, המייצרים "ניתוק ואופוריה". סמים ל"הגברת היכולת של האדם ללמוד... סביר להניח שישנו את תהליך החינוך הכולל, כך שהזמן שצריך [ללימוד כל נושא] יקטן במידה רבה, ומכלול הלימודים יורחב ויכלול 'חינוך אופי' גם כן."

מסקנות הפגישה בפוארטו-ריקו היו: "לסמים פסיכיאטריים יש משהו במשותף עם המחשבות האוטופיות החדשות - שניהם יכולים לספק תחושה של יציבות ו-וודאות, בין אם מציאותית או לא." בדו"ח שפורסם צוין גם: "אלו מאתנו העובדים בתחום הזה, רואים את הפוטנציאל ההולך ומתפתח לשליטה מוחלטת ברגשות של בני אדם, תפקוד מחשבתי ובנכונות לפעול. ניתן להתחיל, לעצור או לחסל תופעות אנושיות אלו באמצעות שימוש בסוגים שונים של חומרים כימיים. מה שאנו יכולים להפיק עם המדע שלנו עכשיו ישפיע על החברה כולה."

הקבוצה גם ניבאה שה"השימוש בסמים יכול להיות רווח כשאנו משווים זאת למספר האפשרי של חומרים כימיים שיהיו זמינים לשליטה של תחומים שונים בחיי האדם בשנת 2000." [דגש נוסף]. היום, עם למעלה מ-20 מליון ילדים בכל העולם הצורכים סמים משני-חשיבה והשימוש הכמעט בלעדי של תוכנית לימודים המבוססת על פסיכיאטריה בהרבה בתי ספר, "עולם חדש אמיץ" של הוקסלי הוא מציאות.

הנבואה הפכה למציאות עם השחרור של 'אמנת החופש החדשה' של תחום בריאות הנפש, שבה הומלץ שכל 52 מליון תלמידי בית-הספר באמריקה יעברו 'סינון' ל"מחלות נפש", תחת הטענה הלא מוכחת ש'חשיפה, הערכה וטיפול מוקדמים' יכולים "למנוע מבעיות של בריאות נפשית להחמיר". "טיפול" בסופו של דבר הוא באמצעות סמים פסיכאטרים - זה הטיפול היקר ביותר, שיוצר באופן יעיל מטופל לתחום 'בריאות הנפש' לכל החיים - שעליו הממשלה וקופות החולים צריכות לשלם.

שאלון סינון שמבוסס על התנהגות כבר קיים בהרבה מערכות חינוך. שאלות פולשניות כמו "עד כמה שעירים האזורים המוצנעים של הוריך לדעתך?" או שאלות כגון: האם "אתה או מישהו במשפחתך נאנסת או הוטרדת מינית" הן דבר שבשגרה. סגל התוכנית משתמש ב"תמריצים" (שוחד), כמו שוברי מתנה בשובי 5 דולר לשכירת סרטי וידיאו או 'תלושי אוכל' לתלמידים כדי להבטיח את החזרת טפסי ההסכמה מההורים כדי שיוכלו ל "סנן" אותם. מרבית ההורים לא מודעים לכך שילדם עובר הערכה (על מנת למצוא אם הוא לוקה ב "מחלה פסיכיאטרית"). בתי-ספר ממליצים לשכור מומחים לעבודה קלינית בעלי רישיון שיש להם "ביטוח רשלנות מקצועית".

כתגובה לתוכניות הסינון הפסיכיאטריות בעולם, ורה שרב מ'הברית להגנת חקר האדם' (AHRP) הצהירה: "יוזמה מפוקפקת זו, היא חדירה קיצונית לפרטיות שלא משאירה מקום לזכות הבחירה האישית - או חופש להורים כדי לומר לא לסימום פסיכיאטרי של ילדיהם. חיוב כזה של תוכנית סינון ממשלתית, סותרת את החופשים המובטחים בחברה דמוקרטית."

ילדים בכל העולם נמצאים תחת התקפה מסוכנת ביותר. היום, הורים ומורים גם כן, מרומים בשם שיפור בריאות נפשית וחינוך טוב יותר. התוצאות הרסניות:

• בארה"ב לבדה, 1.5 מליון ילדים ונערים הנוטלים נוגדי דיכאון, נמצאים בסיכון ידוע לתופעות לוואי שביניהן אלימות או נטיה להתאבדות.
• רמת ההישגים הלימודיים צנחה כתוצאה מתוכנית לימודים חינוכית המבוססת על פסיכולוגיה.
• מאז שנות ה-60 שיעורי פשעי האלימות אצל צעירים מתחת לגיל 18 בארה"ב עלו בלמעלה מ-147 אחוזים, ושיעורי השימוש בסמים עלו בלמעלה מ-2,900 אחוזים.
• שיעורי פשעי אלימות בכל האיחוד האירופאי, אוסטרליה וקנדה החלו לאחרונה להשתוות ואפילו לעלות על אלה שבארה"ב.

אנו מחוייבים לרעיון שבעזרת המורשת של ילדינו, חברות אלה ישרדו או ייכשלו. דו"ח זה נכתב כדי להסביר לאותם הורים שעובדים ברצינות ובהתמדה, בתקווה להבטיח לילדיהם חינוך טוב יותר ותקווה גדולה יותר להצלחה בחיים. זה בשביל המורים המסורים שעובדים בגלל אהבתם לילדים ודאגה לרווחתם. למעשה, זה בשביל כל אחד שבאופן טבעי מבין שילדים לא רק צריכים אהבה והגנה, והם חשובים תמיד, אלא גם שהם מייצגים חיים חדשים היום, והכי חשוב, חיים חדשים מחר.

המידע אינו לקריאה קלה או נוחה, אבל התמד בבקשה, בגלל שבסופו של דבר, המציאות הקשה שתצטרך להתעמת איתה, היא שילדים זקוקים לעזרתנו והגנתנו בדחיפות. בלעדיהן, העתיד עבור כל אחד ועבור כולם נמצא בסכנה רצינית. ומסיבה זו אנו מבקשים את עזרתך.

בכבוד רב,

ג'אן איסטגייט, נשיאת ועדת האזרחים הבינלאומית לזכויות אדם