התקפות הטרוריסטים על מגדלי התאומים במרכז הסחר העולמי בניו-יורק ועל הפנטגון בוושינגטון די-סי ב-11 בספטמבר, 2001, לא ישכחו לעולם: המטוסים שהתפוצצו בלהבות בשעה שהיכו בבבניינים; אנשים מזנקים מהריסות בוערות למוות בטוח; כבאים ממהרים לתוך מגדלים מתמוטטים רק כדי להפוך לקורבנות בעצמם; רחובות גדולים במנהטן התחתית שהפכו להריסות מעלות עשן. העולם הזדעזע כאשר הוא צפה בקטעי החדשות שוב ושוב, וניסה לתפוס את המיינד הקרימינלי שהיה יכול לתכנן כזאת מזימה, שלא לדבר על לבצע אותה.

מעשי אלימות בלתי נתפסים כמו אלה, מזעזעים את כולנו. איזה מין אדם יכול להיות כל-כך קר והרסני -- ולהיות מוכן אגב כך לוותר על החיים שלו? איזה מין דפוסי חשיבה מתכננים ומוציאים לפועל באופן שיטתי רצח המוני -- תוך התעלמות מוחלטת מאנושיות? למרות זאת, כמה "מומחים" טוענים שסוחרי הטרור של ימינו הם לא יותר אי-רציונליים ממך או ממני -- שבכולנו יש "שדים".

היזהר מהמומחים האלה, כי הטענות שלהם הן שקרים בוטים. טרור הוא דבר שנוצר; זה לא האופי האנושי. מתאבדים מתפוצצים הם דבר שנוצר, לא נולד. בסופו של דבר, טרור הוא התוצאה של משוגעים שנחושים להרוס, והמשוגעים האלה הם לעתים קרובות התוצאה של טכניקות פסיכיאטריות או פסיכולוגיות המכוונות לשליטה במיינד ובהתנהגות. מתאבדים מתפוצצים הם לא הגיוניים -- הם אנשים חלשים וצייתנים שקיבלו הטפות פסיכולוגיות לרצוח אנשים חפים מפשע ללא חמלה, ללא אכפתיות לערך של החיים שלהם עצמם. הם מתנקשים שמישהו יצר.

חלק מהתהליך הזה מערב את השימוש בתרופות פסיכיאטריות משנות-חשיבה. בחן את המקורות של המילה "assassin" (מתנקש באנגלית). בשנת 1090, חסן איבן אל-סבע ייסד קבוצת טרור שנקראה 'מסדר הישמעאלים' במצודה על הר דרומית לים הכספי. על מנת לאמן את חברי הקבוצה בתור רוצחים, קודם סיממו אותם והפכו אותם לחסרי הכרה, לאחר מכן לקחו אותם לגינה יפהפיה מלאה בתענוגות ובנשים. העירו אותם על מנת שיהנו "מהתענוגות" האלה, ואז סיממו אותם שוב והחזירו אותם ל-"מפקד הראשי" שאחראי על הכשרתם. הוא היה מבטיח להם שהם מעולם לא עזבו אותו, אלא רק חוו את טעם גן העדן שממתין להם אם הם יבצעו בהצלחה את משימת ההריגה. עקב השימוש הכבד בחשיש על מנת להשיג את טמטום החושים, הרוצחים הפכו למה שהפך להיות ידוע בתור "חשישיים" (מהמילה הערבית, "משתמש בחשיש"), ומאוחר יותר "assassins" (מתנקשים).

טייסי "הקמיקזה" היפניים שיצאו להתקפות התאבדות נגד ספינות של בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, השתמשו באמפטמינים על מנת לגבור על הדחף הטבעי שלהם לשרוד. תופעות הלוואי של אמפטמינים כוללות פסיכוזה, אופוריה ותוקפנות.

בברלי איקמן, סופרת ומחנכת, אומרת: "מעשים לא נתפסים של טרור, עינוי ורצח המוני הם לא כ"כ התוצאה של אינדיבידואלים שאיבדו את דעתם, כמו שהם התוצאה של אינדיבידואלים שאיבדו את הכרתם. התקפות ההתאבדות המזעזעות על מרכז הסחר העולמי ועל הפנטגון הובילו לאוסמה בן לאדן, ו... יועצו הראשי של בן לאדן הוא פסיכיאטר לשעבר.... זאת לא הפעם הראשונה שפסיכיאטרים שימשו כמניפולטורים מאחורי אנשים כריזמטיים, אך חלשים ופגומים -- הזינו אותם באופן שיטתי בשנאה וניפחו להם את האגו -- עד שבסופו של דבר אפילו המעשה הברברי ביותר עשוי להיראות סביר והגיוני בשם מטרה מעוותת כלשהי".

מ-"הפתרון הסופי" של היטלר בגרמניה וה-"טיהורים האתניים" הלא נתפסים והטיהורים הטרוריסטיים בבוסניה וקוסבו בשנות ה-90, ועד המחבלים המתאבדים של ימינו, העולם סבל במידה רבה מידיהם של מתנקשים מתוכנתים ואנשים שהם מטורפים לרצח עם.

דו"ח זה חושף את השחקנים הראשיים הסמויים בעלייה המדאיגה והדרמטית בטרור כיום -- פסיכיאטרים ופסיכולוגים. פרסום פומבי של המקור ההרסני הזה שעומד מאחורי הטרור, מספק תובנה ופתרונות לתופעה שאחרת היא בלתי נתפסת ומזעזעת.

שלך,


ג'אן איסטגייט, נשיאת ועדת האזרחים הבינלאומית לזכויות האדם