בשנת 1969, ועדת האזרחים לזכויות האדם (CCHR) נוסדה כדי לחקור ולחשוף הפרות של זכויות אדם בידי פסיכיאטרים ולטהר את תחום רפואת הנפש. במשך יותר ממאה, התיאוריה הפסיכיאטרית גרסה כי מכיוון שלא ניתן למדוד את המיינד או עניינים רוחניים באמצעים פיזיים, הם לא קיימים ואין להם מקום בטיפול בבריאות הנפש.

טיפול פסיכיאטרי טיפוסי משמעו שפציינטים טופלו כמו חיות -- זכויותיהם המשפטיות ונכסיהם נלקחו מהם, והם קיבלו יחס אכזרי ונכלאו בתנאים משפילים. מאושפזים טופלו בטרור של הלם חשמלי, לעתים קרובות כעונש וללא הסכמה. ניתוחי לובוטומיה וניתוחי מוח פסיכיאטרים אחרים הרסו מיינד וחיים. תרופות נאורולפטיות חזקות (הפועלות על מערכת העצבים) גרמו נזק בלתי הפיך למוח ולמערכת העצבים והפכו מטופלים לחסרי מרץ, אפאתיים ופחות עירניים. נוסף על כך, מטופלים הותקפו ועברו התעללות מינית -- הכל במסווה של “תרפיה”. כל טענה לבסיס מדעי הייתה הונאה.

לדוגמה, ישנו המקרה של השחקנית ההוליוודית פראנסיס פארמר, אשר בתקופה של שש שנים בשנות ה-40 הופיעה בשמונה עשר סרטים, שלושה מחזות ברודווי ושלושים תוכניות רדיו מרכזיות, הכל לפני גיל עשרים ושבע. ואז, כשהיא סובלת מסדרה של מערכות יחסים כושלות והתמכרות לאמפטמינים לצרכי הרזיה, פארמר אושפזה בבי"ח פסיכיאטרי של מדינת וושינגטון. האישיות והקריירה של פראנסיס פארמר נהרסה -- היא נאנסה בידי סניטרים, צוות בית החולים הפך אותה לזונה של חיילים מבסיס צבאי סמוך, היא ננעלה בכלוב, קיבלה טיפולי הלם חשמלי והלם אינסולין, אמבטיות "הלם" של קרח, סמים חזקים ומתישים וניתוחים פסיכיאטריים.

שלא כמו רבים אחרים, פארמר שרדה והצליחה לספר על התנסויותיה: "לעולם אל תעודד את עצמך להאמין שהטרור עבר מן העולם, כי הוא קיים במלוא עוצמתו ורשעותו היום כפי שהיה קיים בעידן המתועב של בדלם. אך אני חייבת לספר את הזוועות כפי שאני זוכרת אותם, בתקווה שזה יניע כוח כלשהו של האנושות לחלץ לתמיד את היצורים חסרי המזל שכלואים עדיין במחלקות האחוריות של מוסדות מרקיבים".

ועדת האזרחים לזכויות האדם היא הכוח הזה.

בהשראת ההומניטר בעל החזון, ל. רון האברד -- אשר זיהה את ההתעללות הטבועה במעשי הפסיכיאטריה כשאמר "אסור שתתקיים קבוצה בעלת השפעה המוקדשת להשפלת האדם" -- ועדת האזרחים לזכויות האדם היא היום הגוף הבינלאומי הבולט לפיקוח על הפסיכיאטריה.

ועדת האזרחים לזכויות האדם נוסדה על ידי ארגון הסיינטולוגיה בשיתוף עם ד"ר. תומאס זאס, פרופסור לפסיכיאטריה בדימוס, כקבוצה עצמאית לרפורמה חברתית. הועדה אחראית למאות רבות של רפורמות בינלאומיות שהושגו באמצעות מתן עדויות בשימועים חקיקתיים, עריכת חקירות ציבוריות על התעללות פסיכיאטרית, עבודה עם התקשורת, רשויות אכיפת החוק ופקידים ציבוריים.

באמצעות ההתמדה של ועדת האזרחים לזכויות האדם, ניצלו אלפי קורבנות התעללות; מטופלים קיבלו בחזרה את זכויותיהם החוקיות והאזרחיות; חוקים בתחום בריאות הנפש מסביב לעולם אסרו על השימוש השרירותי במכות חשמל וניתוחים פסיכיאטריים, על טיפול בשינה עמוקה (נרקוזה) והלם אינסולין. כיום קיימת חקיקה המבטיחה כי אונס פסיכיאטרי של מטופלים יטופל בבתי משפט פליליים, ומאות אנשים שניזוקו בידי "טיפול" פסיכיאטרי קיבלו פיצוי. באופן בינלאומי, רשויות הפיקוח על התרופות מזהירות בקביעות מפני הסיכון שבסמים פסיכוטרופיים.

למרות זאת, כוחם של הפסיכיאטרים לאלץ הורים לתת לילדיהם סמים פסיכוטרופיים מסוכנים דן אותנו לתרבות סמים עמוקה יותר ולהרס היחידה המשפחתית. עשרים מליון ילדים ברחבי העולם מקבלים תרופות נוגדות דיכאון במרשם הגורמות לאלימות והתנהגות אובדנית. זה כולל תינוקות בני פחות משנה המקבלים סמים משני-חשיבה במרשם. מליונים רבים נוספים מבני הנוער שלנו מקבלים במרשם סמי מרץ החזקים יותר מקוקאין. לכן, כמות עבודתה של ועדת האזרחים לזכויות האדם נשארת עצומה, ותפקידה במניעת התעללות בזכויות אדם חיונית אף יותר.

עבור קורבנות פסיכיאטריים רבים, ועדת האזרחים לזכויות האדם היא תקוותם היחידה, הקבוצה היחידה המוכנה להקשיב ואשר לא תייחס את תלונותיהם החמורות ל "הזיות" של "מחלות נפש". באמצעות עבודתה של ועדת האזרחים לזכויות האדם ניצלו אינספור חיים מהשפלה שהאדם חווה בעקבות טיפול פסיכיאטרי.

כיום, ועדת האזרחים לזכויות האדם ממשיכה לשאת בגאווה את תפקידה כמפקחת על תחום בריאות הנפש עם יותר מ-250 סניפים ביותר מ-34 מדינות -- והמספרים ממשיכים לגדול שנה אחרי שנה -- במלחמה העולמית למען הכבוד וההגינות של האדם. עבודתה של ועדת האזרחים לזכויות האדם חיונית יותר מתמיד, והיא תסתיים רק כאשר מעשי ההונאה של הפסיכיאטריה יחוסלו והיא תיתן את הדין על טיפוליה המזיקים ועל הפרות זכויות האדם. 

בכבוד רב,


ג'אן איסטגייט
נשיאה, ועדת האזרחים הבינלאומית
לזכויות האדם