ג'אן איסטגייט
נשיאת CCHR

אנשים רבים מדי לומדים את הלקח רק אחרי שפסיכיאטר הרס חלק כלשהו בחייהם.

ההרס יכול לבוא בצורה של מוות של הילד שלהם בגלל שימוש ממושך בסם ממריץ שנרשם לצורך טיפול בהפרעה פסיכיאטרית מומצאת שנקראת 'הפרעת קשב, היפראקטיביות וריכוז' (ADHD). ההרס יכול להיות אובדן של אדם אהוב בגלל איזה נער חמוש שרשמו לו תרופה פסיכיאטרית שגורמת לאלימות ו/או שעבר שיעורי "התמודדות עם מוות" או "ניהול כעסים" (כמו שקרה בטבח בבית הספר קולומביין ב-1999). אולי ההרס הוא המוות של אימא או אבא קשישים בגלל טיפול בשוק חשמלי או בגלל סם אנטי-פסיכוטי שניתנו להם בבית האבות. זה יכול להיות ילד שמתוייג כחולה נפש בשנות לימודיו הראשונות בבית הספר, ושמקבל מרשם לתרופות פסיכוטרופיות ממכרות בעלות יותר עוצמה מקוקאין, ולאחר מכן מתמכר לסמים כי הוא לא מבחין בהבדל בין סם רחוב ובין התרופות שקיבל במרשם.

בוועדת האזרחים לזכויות האדם (CCHR) אנו עובדים ללא הפסק כדי לספק לך את האמת לגבי פסיכיאטריה, ומספקים לך מידע שפסיכיאטרים יעדיפו שלא תקבל. למשל, ב-2008, ד"ר נדה סטוטלנד, נשיאת התאחדות הפסיכיאטרים האמריקאית, הודתה ש-CCHR "משפיעה על המחוקקים שלנו, על המינהל האמריקאי למזון ותרופות, על בתי הספר שלנו ועל אמצעי המדיה שלנו, והיא הכוח הדוחף לקיומן של 'אזהרות המסגרת השחורה' הבלתי מוצדקות" נגד ההשפעות הקטלניות הפוטנציאליות של התרופות הפסיכיאטריות. שים לב שלדעתה של ד"ר סטוטלנד זה "לא מוצדק" להזהיר ילדים, בני נוער וצעירים מפני העובדה שהם יכולים לפתח נטיות אובדניות בזמן שהם לוקחים נוגדי דיכאון – עובדה שסוכנויות הפיקוח על תרופות בכל העולם קבעו שהיא מידע חיוני.

רק על-ידי מתן כל העובדות בנוגע לסיכונים של טיפולים פסיכיאטריים נוכל להפחית את מספר הקורבנות שלמרבה הצער לומדים את האמת הזאת דרך טרגדיות אישיות.

חוסר מדעיות מוחלט

אחד הדברים החשובים ביותר שצריך לדעת על פסיכיאטריה הוא החוסר המוחלט במדע שיתמוך במערכת האבחונים שלה או בטיפולים שלה. למשל, קח את "תנ"ך הדרישות לתשלום" של הפסיכיאטריה, מדריך האבחונים הסטטיסטי של הפרעות נפשיות, או DSM-IV. אפילו לא אחת מבין 374 ההפרעות שנכללות בו הוכחה אי-פעם באמצעות מצב גופני נראה לעין או באמצעות מבחן אובייקטיבי. במקום זאת, קבוצה של פסיכיאטרים הגדירו באופן שרירותי תסמינים (סימפטומים) לכל הפרעה נפשית ואז ערכו הצבעה, פשוטו כמשמעו, האם לכלול את ההפרעה הזאת ב-DSM. באמצעות השיטה הזאת, אם הפרעה נפשית חדשה לא עוברת בהצבעה, היא לא נכנסת ל-DSM. המערכת הזאת היא מערכת סובייקטיבית ומעורפלת; המונחים שבהם היא משתמשת לא מוגדרים היטב או שאינם מוגדרים כלל.

למרות הפגמים החמורים והבסיסיים האלה, המערכת הזאת מקובלת בתור המבחן שלפיו שופטים התנהגות אנושית ולפיו קובעים את דרך הטיפול בבתי משפט, בבתי כלא ובבתי ספר. במדינות רבות, ה-DSM מהווה את הבסיס שלפיו שירותי בריאות הנפש מחייבים את חברות הביטוח, ועליו גם מבססים "אבחוני בריאות נפש" שקריים.

בעזרת הפיכת בעיות יומיומיות לבעיות רפואיות, הפסיכיאטריה רימתה ותייגה מיליונים כחולי נפש, והיא הכריחה אותם, או שכנעה אותם, לקחת תרופות פסיכוטרופיות במרשם כחלק שגרתי מחייהם. כתוצאה מכך, צריכת התרופות הפסיכוטרופיות עלתה מאוד, וכיום צורכים את התרופות האלה כ-100 מיליון אנשים בכל העולם, מתוכם 20 מיליון ילדים.

CHHR נשאר מסור לחשיפת המיתוסים המדעיים והתרמיות שהפסיכיאטריה הצליחה להקיף בהם את מערכת האבחונים והטיפולים שלה. אנו עובדים עם רופאים ואנשי מקצוע אחרים שרואים שמאמינים שמחובתם לוודא שהמדיניות והתקנות הממשלתיות יספקו את האזהרות החריפות ביותר בנוגע לטיפולים פסיכיאטריים.

עבודתנו עומדת בקו אחד עם ההכרזה העולמית לזכויות אדם של האומות המאוחדות, שאומרת בין השאר:

• "לא יהיה אדם נתון לעינויים, ולא ליחס או לעונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים",
• "הכל שווים בפני החוק וזכאים להגנה שווה מטעם החוק ללא אפליה", ו-
  
• "להורים זכות בכורה לבחור את דרך החינוך של ילדיהם".

פסיכיאטרים מפרים את הסעיפים האלה מדי יום.

הפסיכיאטרים מאבחנים אנשים באופן כוזב, ומצמידים להם תוויות שיוצרות סטיגמות. הם מקדמים חוקים לאשפוז כפוי שמאפשרים מעצר קל של אנשים, ומטפלים באנשים באופן ששולל את האישיות שלהם. הדברים הללו קורים ברחבי העולם כולו, ובגללם אלפי אנשים נופלים ברשת של המערכת האלימה שלהם מדי יום. זאת מערכת שמלאה בהפרות של זכויות אדם ושמונעת מאנשים את זכויותיהם המולדות.

בכל שנה אלפי קורבנות של הפסיכיאטריה או בני משפחותיהם יוצרים קשר עם CCHR כדי לדווח על מאורעות של פגיעה על-ידי פסיכיאטרים. ומדובר ברשימה ארוכה מאוד של פגיעות: התעללות מינית, טיפול אכזרי ותנאים אכזריים במוסדות, תרמיות בבתי חולים, כליאת שווא, מוות של מטופלים ואפילו רצח.