השנה היא 1938. שני פסיכיאטרים איטלקים, אוגו קרלטי ולוצ'יו ביני, צפו בעובדים בבית מטבחיים שנתנו שוקים חשמליים לחזירים לפני הריגתם. השוקים היממו את החיות, מה שהקל על מלאכת שיסוף הגרונות שלהם.

אחרי "שכלול" הטכניקה שלו על בעלי חיים שונים, קרלטי מצא את האדם ששימש כקורבן הראשון שלו – גבר חסר בית. אחרי שוק חשמלי יחיד, אומרים שהאדם צעק "לא עוד אחד! זה יהרוג אותי!״ למרבה הפלא, קרלטי השתמש רק ב-80 וולט חשמל ... הרבה מתחת לרמת המתח החשמלי שרופאים מהממים איתו את המטופלים שלהם כיום.

באותם ימים, שוקים חשמליים בוצעו ללא הרדמה, לכן מטופלים סבלו משיניים שבורות ומשברים בלסתות ובעמוד השדרה כתוצאה מעוויתות השרירים שנגרמו על-ידי החשמל.

למרות שהטיפול בשוקים חשמליים פורסם בתור ״תרופת פלא״, האמת החלה לחלחל החוצה. כתבי עת רפואיים מאותה תקופה הודו שנגרם נזק מוחי כתוצאה מהשוקים החשמליים, אבל, לדברי פסיכיאטרים, כך הנוהל עבד.

למעשה, הפסיכיאטר וחסיד ה-ECT המוביל, וולטר פרימן, העלה תיאוריה ש-״אולי זה יראה שחולה נפש יכול לחשוב בבהירות רבה יותר ובצורה מועילה יותר עם פעילות מוחית פחותה״.

לא כל-כך הגיוני. אבל כך גם ECT.