הלחץ הציבורי התגבר כל-כך, שהפסיכיאטרים היו צריכים לעשות מהפך ביחסי ציבור.

תחילה הגיע שם חדש ... "טיפול בנזעי חשמל". כדי לצמצם אפילו יותר את המחאה הציבורית, הם הקטינו את הנוהל הברברי לשלוש אותיות – "E-C-T". לאחר מכן הם צירפו לטיפול חומרי הרדמה וחומרים משתקים כדי לטשטש את הפרכוסים המייסרים והצרחות של המטופלים שלהם.

השלב הסופי היה לשווק את ה-ECT כטיפול חדש ומשופר. הוא לא היה לא זה ולא זה. למרות שהמהפך ביחסי הציבור גרם לנוהל להיראות קביל יותר, הוא היה מסוכן יותר מתמיד. סמי ההרדמה והתרופות המשתקות למעשה מעלים את סף הפרכוס, ומצריכים הרבה יותר חשמל כדי לגרום לפרכוס.

היום פסיכיאטרים תוקפים את המוח באופן קבוע עם הרבה יותר חשמל ממה שנדרש בעבר כדי לגרום לפרכוס.

התוצאה נשארת בעינה: פרכוס גרנד מל ונזק מוחי, שיכול להיות תמידי. זרימת החשמל המוגברת היום במידה עצומה יכולה לקרוע חורים בתאי מוח ולהרוג את התאים. החשמל גם יכול להרוג את התאים על-ידי יצירת חום. בדיקות MRI שנעשו על מטופלים של ECT הראו צלקות וכיווץ של המוח – ראָיה חד-משמעית לנזק חמור.