ב-1963, המכון הלאומי של בריאות הנפש האמריקאי יישמה תוכניות לבריאות הנפש. ב1994 התוכנית עלתה 47 מיליארד דולר והייתה בוודאות כישלון- עם קליניקות מקושרות שהפכו פחות או יותר למספקות סמים חוקיים לחסרי בית.

"הזמנים בהם הפסיכיאטרים חשבו שביכולתם לרפא את החולים בנפשם עברו. בעתיד, חולי הנפש ילמדו לחיות עם מחלתם".  – נורמן סטוריוס, נשיא של איגוד הפסיכיאטריה העולמי, 1994.

"מהו ריפוי?...זהו מונח שאנחנו פשוט לא משתמשים בו במקצוע הרפואה [פסיכיאטרית]."  – דוקטור ג'וסף ג'ונסון, קליפורניה, פסיכיאטור, בתצהיר שניתן בבית משפט, 2003

נעשה מחקר על פסיכיאטרים בנוגע ל"פנטזיות" שלהם בקשר למטופלים שלהם. הפנטזיה מספר 1 שלהםהיתה: 1: "...אני אוכל 'לרפא' את המטופל." הפנטזיה מספר 2 שלהם היתה: "המטופל רוצה לדעת מה הבעיה שלו או שלה."  – לדברי דוקטור סנדר ברגר, פרופסור עמית קליני של פסיכיאטריה באוניברסיטת מדינת מישיגן כפי שפורסם בעיתון Psychiatric Time ,1998