הפסיכיאטריה גזלה מאחותה את נשמתה – ג'סמין השיבה אותה בחזרה

האחיות סידני (משמאל) וג'סמין טוץ' לפני שהן חולקות את המאבק שלהן של אהבתה של אחות אחת נגד הרעל של תרופות פסיכיאטריות.

אחותה הצעירה של ג'סמין, סידני, היתה ילדה נמרצת – יצירתית, מתעניינת באומנויות ושרה כל הזמן. אחת מאותם ילדים שגורמים לך לחשוב "איך את מצליחה להיות כל-כך מאושרת?"

והיא היתה, עד שהיא נתפסה על-ידי הפסיכיאטריה.

"אנשים כל הזמן אמרו לאימא שלי שלאחותי יש ADD ושהיא צריכה להיות על ריטלין ושצריך לחנך או להרגיע אותה, או מה שזה לא יהיה", אומרת ג'סמין.

בגיל שבע, נרשמו לסידני תרופות פסיכיאטריות.

"התרופות, הן מחקו אותה", אומרת ג'סמין. "איבדתי את אחותי. זה היה כאילו הוציאו מתוכה את הנשמה שלה. זה היה הדבר הכי מפחיד שאי פעם ראיתי בחיי. היא לא שרה. היא היתה בשקט כל הזמן. היא פשוט לא היתה שם".

כשג'סמין הלכה לקולג', היא סיימה את לימודיה בפסיכולוגיה כמקצוע ראשי, נחושה למצוא אפשרויות עבור ילדים חוץ מתרופות פסיכיאטריות. אבל תוך שנה היא רצתה לצאת משם. זה היה כמו לחיות שוב את "רגעי העינויים" של אחותה מההתחלה. כשהיא חיפשה פתרונות, פרופסור אחד הפנה אותה ל-CCHR: "את צריכה ללכת למוזיאון הזה. הוא ישנה את עולמך. זה מה שאת מחפשת".

היא עשתה את זה. היא והחבר שלה, גם הוא בוגר פסיכולוגיה, ביקרו במוזיאון ׳פסיכיאטריה: תעשיית המוות׳ ב-CCHR הבינ"ל. כשהם נכנסו אל החדר הראשון, היא ידעה שהיא מצאה את זה.

"הייתי הרוסה לגמרי כי זה היה הצד שידעתי", היא נזכרת. "כשהגעתי לחלק על ילדים, נשברתי – פשוט התחלתי לבכות ... אני מסתכלת על אחותי. אני מסתכלת על הדברים שאיתם היא היתה צריכה להתמודד ואף אחד לא רצה להכיר בזה או להגיד משהו כמו 'זה לא בסדר'."

ג'סמין חזרה אל המוזיאון עם אימה ועם אחותה שהיתה אז בגיל העשרה. כשסידני ראתה את המצגות, זה היה הסוף: היא גמרה עם התרופות. העמדה שלה היתה תקיפה.

"אני לא חושבת שאף ילד בן שבע צריך להיות מאובחן עם שום דבר כי אתה רק ילד", אומרת סידני.

"אני חושבת שהיא היתה צריכה את זה כדי להראות לאימי ולהגיד 'תראי זה מוכח, זה לא בסדר'," אומרת ג'סמין.

אחרי שמונה שנים שהיא היתה לכודה – בריקנות מנטילת תרופות – זאת היתה מסקנה רגשית.

"אני רק חיבקתי אותה", נזכרת ג'סמין. "ואמרתי לה 'זה הזמן שלך. מותר לך להיות חופשייה עכשיו. את הולכת לשחרר את הנשמה שלך ואת הולכת לחזור לתוך הגוף שלך ואת הולכת להיות את ואין שום דבר לא בסדר אצלך'. כי אף אחד לא נתן לה וידוע על מה שהיא עברה, חוץ מאשר קרוב לוודאי אני".

סידני נשארת נקייה מתרופות והיא שוב שרה. ושתי האחיות תומכות בגלוי ב-CCHR נגד סימום פסיכיאטרי.

אישה מצטרפת למחאה בפלורידה לגינוי סימום פסיכיאטרי של ילדים.

נוקטים פעולה
הסיפור שלך יכול להופיע

האם הסיפורים של עשיית דין צדק עם הפסיכיאטריה מעוררים בך השראה? האם אי פעם תהית אם הסיפור שלך יכול להתפרסם?

'ועדת האזרחים לזכויות האדם' היא רשת עולמית של נציבים, עורכי-דין, אנשי מקצוע בתחום הבריאות, חוקרי הונאות, פעילים למען ילדים, מחנכים, אימהות, אבות, אחיות ואחים, שכולם קשורים יחד על-ידי מטרה משותפת להשיב זכויות אדם וכבוד לתחום בריאות הנפש. בזמן שאתה קורא את זה, אתה כבר חלק מהקבוצה.

אם תיעדת, חשפת, הגשת תביעה, פנית לערכאות או חוקקת חוקים נגד התעללויות פסיכיאטריות והיית רוצה לחלוק את האתגרים וההצלחות שלך עם אחרים, נשמח לשמוע ממך למען האפשרות שהסיפור שלך יפורסם בדף מידע בעתיד.

צור איתנו קשר. אנחנו נראיין אותך בטלפון או באי-מייל לפי הצורך ואז נכתוב את הסיפור שלך.

אנחנו מחכים לשמוע ממך!

תרום

בתור כלב שמירה של תחום בריאות הנפש ללא כוונת רווח, CCHR תלויה בחברויות ובתרומות כדי להוציא לפועל את שליחותה לבער הפרות של זכויות האדם בידי הפסיכיאטרים ולנקות את תחום בריאות הנפש. כדי להיות חלק מהתנועה הגדולה ביותר בעולם לשינוי בריאות הנפש, הצטרף לקבוצה שעזרה לחוקק מעל 180 חוקים להגנה על אזרחים מפני עיסוקים פסיכיאטריים מזיקים.